הנה כמה נתונים מפתיעים על OCD:
הפרעה טורדנית כפייתית היא הפרעה הסובלת מיחסי ציבור דלים (ולעיתים חיוביים מדי): רובינו פגשנו אותה בסרטים הוליוודיים כמו ״As Good As It Gets" (ג׳ק ניקולסון האגדי), וחלקינו משתמשים במושג ״OCD״ באופן שגור ויומיומי כשרוצים להתייחס לאדם מסודר מדי, נקי מדי, דייקן מאד, פרפקציוניסט בתחום כזה או אחר — משהו שרבים מאיתנו רוצים להיות.
במאה ה-19 OCD נקראה ״מחלת הספק״. שם זה מתאר את ההפרעה באופן מדוייק, שכן הפרעה זו גורמת לסובלים ממנה לפקפק בדברים הבסיסיים ביותר לגבי עצמם, לגבי אחרים ולגבי העולם. למשל ספק בשפיות, ספק באפשרות שאפגע באחר, ספק שידיי נקיות, שהדלת נעולה, שהתנור כבוי, ספק שעכשיו הזמן הנכון לבלוע רוק, או הזמן להחליף בין הרגליים בזמן הליכה. הספק הוא שגורם לסובלים לבדוק ולאשר דברים שוב ושוב באופן בלתי פוסק. גם כאשר הם נענים בתשובה, היא מרגיעה למספר רגעים בלבד.
הפרעה טורדנית כפייתית היא הפרעה קשה, מורכבת ומשבשת חיים. הופעתה באוכלוסיה מוערכת בין 1.5% ל- 3%(!), והיא בעלת אחוז ״מקרים חמורים״ גבוה ביותר: שיעור המקרים המוגדרים ככאלה מגיע לכ- 50% מסך הסובלים!
מחקרים מראים כי רק 27% מהסובלים מ-OCD אכן מאובחנים. בנוסף, לאדם הסובל מ-OCD לוקח בממוצע כ-17 שנה מהרגע שחווה סיפטומיים ראשונים עד שיקבל טיפול מתאים! מתוך הסובלים מההפרעה, 72% יפנו לקבלת עזרה, אך מתוכם רק כ-30% מגיעים לטיפול המתאים. כלומר רוב האנשים הסובלים מ-OCD יגיעו לטיפול שלא יועיל להם.
מחקרי הדמיה מוחית הראו שטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) משנה את הפעילות המוחית באופן דומה לשינויים המוחיים שמייצרות תרופות. הטיפול אפקטיבי יותר, נטול תופעות לוואי, ומפחית את הסיכויים לחזרת ההפרעה. כיום זהו הטיפול המומלץ להפרעה טורדנית כפייתית.
מצרפת סרטון נהדר המתאר את חייו של הסובל מ-OCD:
Comentarios